חזן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

עסקינן בבקשת התובעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי מיום 13.03.2013 (להלן: "ההחלטה") ולפיה לא נותרה לה נכות אורטופדית צמיתה בעקבות חבלות שנחבלה בצוואר, בחזה וביד שמאל בתאונת דרכים שארעה ביום 26.01.2012 ואשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "תאונה").

העובדות הצריכות להכרעה

1.התובעת נחבלה ביום 26.01.2012 בתאונת דרכים, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

2.ביום 29.11.2012 עמדה התובעת בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה כי לא נותרה לה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

הוועדה העניקה לתובעת נכות זמנית בלבד.

3.התובעת לא הסכינה עם החלטת הוועדה הרפואית וערר שהגישה נסמך על חוות דעת רפואית מיום 28.01.2013, ערוכה על ידי ד"ר ולן (להלן: "המומחה"), אשר העמיד את נכותה על 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר לפי סעיף 37(5)(א).

4.הערר נדחה לאחר שהוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה לעררים") מצאה שלא לאמץ את חוות הדעת הרפואית שהוצגה בפניה ולדחות את הערר, זאת מאחר ובבדיקה הקלינית שנערכה לתובעת לא נמצאו אותן ההגבלות עליהן עמד ד"ר ולן בחוות דעתו –

"הוועדה עיינה בהערכת נכות של ד"ר וולן 28.1.13 אשר המליץ על 10% בגין ע"ש צווארי בלבד ואינה מקבלת אותה מאחר ולא נמצאו מגבלות בבדיקת הוועדה"

טענות הצדדים

5.לטענת התובעת נפל פגם מהותי בקביעת הוועדה לעררים, זאת משלא התייחסה כדבעי ל"תיקה הרפואי עב הכרס", לתוצאות בדיקת CT מיום 15.08.2012 ואף לא נימקה כנדרש את החלטתה "להעמיד את נכותה של התובעת על 0%" ולדחות את חוות הדעת שהוצגה בפניה.

5.1עוד ובנוסף טענה התובעת כי "לאחרונה חלה החמרה משמעותית במצבה", הבאה אף לידי ביטוי בבדיקת CT שביצעה בחודש נובמבר 2013, בה הודגמו בקעים דיסקליים בגבהים שונים בעמוד השדרה הצווארי (ראה סעיף 10 לתשובת התובעת לתגובת הנתבעת).

6.הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לשיטתה "הנימוק היחיד העולה מבקשת התובעת הנו אי שביעות רצונה מהחלטת הועדה והפער, לטענתה, בין העולה מהתיעוד הרפואי ומחוות הדעת הפרטית שלה לבין ממצאי ומסקנות הועדה" ואין בו כשלעצמו כדי להוות טעם להתיר הבאתן של ראיות לסתור.

דיון והכרעה

7.לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לרבות להליכים בפני המל"ל, לטיעוני הצדדים ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הועדה לעררים בעטיו יש להתיר הבאתן של ראיות לסתור.

7.1למקרא דו"ח הוועדה לעררים מיום 13.03.2013 (פרוטוקול מס' 260638) נהיר הוא כי החלטת הוועדה ניתנה לאחר שמיעת התובעת (ראה רישום תלונותיה), עיון ברשומה הרפואית הרלוונטית (ראה פירוט המסמכים) ובדיקה קלינית (ראה רישום ממצאי בדיקה).

החלטת הוועדה שלא להעניק נכות בהתייחס לעמ"ש מותני וצווארי, כמו גם לדחות את קביעתו של דר' ולן הנוגעת לעמ"ש צווארי בלבד, נומקה כדבעי.

7.2השגותיה של התובעת כנגד התנהלותה של ועדת העררים אינן אלא ביקורת לגופה של הקביעה, ביקורת אשר בקשה זו להתיר הבאתן של ראיות לסתור אינה האכסניה לה-

"סעיף 6 ב' תוקן לאחר שבתי המשפט צברו ניסיון ביישומו של חוק הפלת"ד ועל מנת לייעל את הדיון בו. המחוקק היה מודע לשוני בסדרי הדין והראיות בהליך להוכחת נושא שברפואה על פי פקודת הראיות ותקנות סדר הדין האזרחי, לבין קביעת דרגת נכות על פי דין אחר. אולם, למרות ההבדלים בחר בייעול ההליך ופישוט ההליכים.